זה התחיל כדאון ווינד שיגרתי. רוח דרומית של 20 קשר וים שרק מתחיל לגבוה.
נסענו לפלמחים (פוגל, ערן מנור ואני בוגדנוב) לפגוש את נטלי ולהתחיל בדאון ווינד עד לגאולה.
כאמצעי זהירות וסתם בשביל שתהיה לנו הקלטה של המסלול שאנחנו עושים, החלטתי לקחת טלפון סלולרי. כבר נכוותי בעבר כשניסיתי לשחות עם ולשמוע מוזיקה מהטלפון, ולכן הפעם ערכתי לקייס מבחני עמידות שאותם עבר בהצלחה והייתי בטוח שהפעם הכל יהיה בסדר.
שמתי את הטלפון בקייס, את הקייס בתוך שקית ניילון ואת שניהם ביחד בתוך ילקוט גב. הכל היה מוכן. הילקוט על הגב, הגו פרו על הראש. אבל רגע לפני ההנפה מלאך שלח את נטלי לחוף (באיחור שאופייני רק לה) עם dry bag סגול שאחותה קנתה לה כמה ימים קודם ושנטלי תכננה לשים בו את הטלפון שלה.
החלטנו ברגע האחרון לאחד כוחות. לשים את שני הטלפונים, מפתח לאוטו וחמישים שקל בתוך הקייס העמיד שלי, את הקייס בתוך ה dry bag ואת הכל ביחד בילקוט שלי.
בטלפון הפעלתי תוכנה שנקראת glympse (מומלצת מאד) שמשדרת בזמן אמת ושלחתי לנשים שלנו לינק כדי שידעו איפה אנחנו. עכשיו כן, יצאנו לדרך.
גלשנו, קפצנו, התערבלנו וכל מה שעושים בדאון ווינד וכעבור כשעה וחצי יצאנו עייפים אך מרוצים למנוחה קצרה בחוף תאיו.
אני מוריד את הקייט ומיד לאחריו מוריד את הילקוט שפתאום בחוף הרגיש לי די כבד. אני מסתכל עליו וקולט שכל הריץ' רצ'ים שלו נפתחו והוא מלא במים, אבל רק במים! השק הסגול נפל!!!
שיט! הלכו שני הטלפונים והמפתחות לאוטו. די! לא יכול להיות. סעמק, כל כך דאגתי שלא ירטב ולא שמתי לב לקשור את הרוכסנים? מי חשב בכלל שזה יפתח.
אחרי שתי דקות של אבל פתאום עלתה בי הברקה. אולי הטלפון עדיין משדר?
מהר הלכנו לאמיר אבינועם שילווה לנו את הטלפון שלו. טלפון לאישתי שתשלח לי לינק לשידור של ה glympse ותוך דקה מתחבר לאפליקציה והפלא ופלא, יש לנו קופסא שחורה (או סגולה ליתר דיוק) משייטת לה במהירות 4 קמ"ש לכיוון צפון מזרח כקילומטר דרומית לנו באיזור ראשון.
תיק תק לקחנו קייט ביד והדרמנו על החוף עד לתל יונה איפה שהנקודה נמצאת. כשהיה נדמה לנו שאנחנו מולו, פוגל נכנס עם הקייט ואחרי פחות מחמש דקות יצא עם שק סגול ביד.
הטלפונים היו יבשים ותקינים. סוף טוב הכל טוב.
נסענו לפלמחים (פוגל, ערן מנור ואני בוגדנוב) לפגוש את נטלי ולהתחיל בדאון ווינד עד לגאולה.
כאמצעי זהירות וסתם בשביל שתהיה לנו הקלטה של המסלול שאנחנו עושים, החלטתי לקחת טלפון סלולרי. כבר נכוותי בעבר כשניסיתי לשחות עם ולשמוע מוזיקה מהטלפון, ולכן הפעם ערכתי לקייס מבחני עמידות שאותם עבר בהצלחה והייתי בטוח שהפעם הכל יהיה בסדר.
שמתי את הטלפון בקייס, את הקייס בתוך שקית ניילון ואת שניהם ביחד בתוך ילקוט גב. הכל היה מוכן. הילקוט על הגב, הגו פרו על הראש. אבל רגע לפני ההנפה מלאך שלח את נטלי לחוף (באיחור שאופייני רק לה) עם dry bag סגול שאחותה קנתה לה כמה ימים קודם ושנטלי תכננה לשים בו את הטלפון שלה.
החלטנו ברגע האחרון לאחד כוחות. לשים את שני הטלפונים, מפתח לאוטו וחמישים שקל בתוך הקייס העמיד שלי, את הקייס בתוך ה dry bag ואת הכל ביחד בילקוט שלי.
בטלפון הפעלתי תוכנה שנקראת glympse (מומלצת מאד) שמשדרת בזמן אמת ושלחתי לנשים שלנו לינק כדי שידעו איפה אנחנו. עכשיו כן, יצאנו לדרך.
גלשנו, קפצנו, התערבלנו וכל מה שעושים בדאון ווינד וכעבור כשעה וחצי יצאנו עייפים אך מרוצים למנוחה קצרה בחוף תאיו.
אני מוריד את הקייט ומיד לאחריו מוריד את הילקוט שפתאום בחוף הרגיש לי די כבד. אני מסתכל עליו וקולט שכל הריץ' רצ'ים שלו נפתחו והוא מלא במים, אבל רק במים! השק הסגול נפל!!!
שיט! הלכו שני הטלפונים והמפתחות לאוטו. די! לא יכול להיות. סעמק, כל כך דאגתי שלא ירטב ולא שמתי לב לקשור את הרוכסנים? מי חשב בכלל שזה יפתח.
אחרי שתי דקות של אבל פתאום עלתה בי הברקה. אולי הטלפון עדיין משדר?
מהר הלכנו לאמיר אבינועם שילווה לנו את הטלפון שלו. טלפון לאישתי שתשלח לי לינק לשידור של ה glympse ותוך דקה מתחבר לאפליקציה והפלא ופלא, יש לנו קופסא שחורה (או סגולה ליתר דיוק) משייטת לה במהירות 4 קמ"ש לכיוון צפון מזרח כקילומטר דרומית לנו באיזור ראשון.
תיק תק לקחנו קייט ביד והדרמנו על החוף עד לתל יונה איפה שהנקודה נמצאת. כשהיה נדמה לנו שאנחנו מולו, פוגל נכנס עם הקייט ואחרי פחות מחמש דקות יצא עם שק סגול ביד.
הטלפונים היו יבשים ותקינים. סוף טוב הכל טוב.
0